חולה הנוטה למות וזכויותיו

חולה הנוטה למות

הרפואה המודרנית והטיפולים החדשניים הובילו למצב בו ניתן להאריך את חייו של אדם גם במצב בו הוא חולה מאוד ואף גוסס –  מצב המקורה גם: “חולה הנוטה למות”. ההנחה הבסיסית הייתה שאדם חולה מעוניין להאריך את חייו כמה שיותר על מנת להיות עם הקרובים אליו, כאשר בפועל פעמים רבות האדם החולה ואף קרובי משפחתו למעשה מעוניינים לסיים את הסבל הרב בו הוא שורה ולבחור לא לקבל את הטיפול הרפואי המאריך חיים. לאור כך בשנת 1996 נחקק חוק זכויות החולה אשר קובע כי אין לתת טיפול רפואי לחולה הנוטה למות אלא אם כן נתן לכך את הסכמתו מדעת בעל פה, בהתנהגות או בכתב. יחד עם זאת, חוק זכויות החולה לא קובע מה קורה במצב בו החולה הנוטה למות לא מסוגל להביע את רצונו לגבי הטיפול הרפואי אותו הוא מעוניין לקבל. למשל, במצב בו אדם לא מסוגל כבר לדבר, לכתוב ו/או להראות לסביבתו את רצונותיו. הפתרון לבעיה זו ניתן בשנת 2005 כאשר חוקקו את חוק החולה הנוטה למות.

חוק החולה הנוטה למות תשס”ו-2005

חוק החולה הנוטה למות מאפשר לחולה הנוטה למות להביע את רצונו מראש לגבי הטיפול הרפואי שהוא עתיד לקבל או להימנע מלקבל אותו. החוק קובע בין השאר מהן הדרכים בהם ניתן להביע את רצונותיו של החולה הנוטה למות לגבי הטיפול בו, ואת הפרוצדורה הכרוכה בכך. להבדיל מחוק זכויות החולה, חוק החולה הנוטה למות קובע כי כל אדם (כשיר ומעל לגיל 17) יכול לכתוב מראש צוואה בחיים בה הוא משאיר הנחיות בכתב לגבי הטיפול הרפואי שהוא היה מעוניין לקבל או לחלופין היה מעוניין להימנע מלקבל אותו. בנוסף, החוק גם מאפשר לכל אדם לתת יפוי כוח לאדם אחר אשר יהיה אחראי לטיפול בו במצב בו לא יהיה כשיר לעשות כן.

מי נחשב חולה הנוטה למות? חולה הנוטה למות

החוק קובע כי בתנאים הבאים, הרופא האחראי רשאי לקבוע כי אדם הינו חולה הנוטה למות:
1. אדם ייחשב חולה הנוטה למות אם הרופא האחראי עליו נוכח כי המטופל סובל מבעיה רפואית חשכת מרפא וכי תוחלת חייו לא עולה על שישה חדשים, גם אם יינתן לו טיפול רפואי.
2. אדם ייחשב חולה הנוטה למות אם הרופא האחראי עליו נוכח כי כשלו במטופל כמה מערכות חיוניות בגופו וכי תוחלת חייו לא עולה על שבועיים גם אם יינתן לו טיפול רפואי.

יש לציין כי הקביעה שאדם מסוים הינו חולה הנוטה למות תתבצע לאחר התייעצות עם הרופאים המומחים המטפלים באותו אדם ועם הרופא האישי שלו.

מה קורה לאחר שנקבע ע”י הרופא האחראי כי מדובר באדם חולה הנוטה למות?

עם קבלת ההחלטה כי מדובר בחולה הנוטה למות, הרופא האחראי מחויב לעשות מאמץ סביר כדי לברר מה היה רצונו של החולה הנוטה למות לגבי הטיפול בו. בין השאר, עליו לבדוק האם קיימת צוואה בחיים שהחולה נתן, ו/או יפוי כוח המסמיך אדם אחר לקבוע מה הטיפול אותו יש לבצע. במצב בו החולה הנוטה למות לא כתב צוואה בחיים ו/או נתן יפוי כוח לאדם אחר בעניין, הרופא האחראי מחויב להתייעץ עם המטפלים של החולה בהקדם האפשרי ולקבל החלטה בעניין הטיפול בו. על הרופא האחראי לתעד ברשומה הרפואית את הדיון שנעשה בעניין הטיפול בחולה הנוטה למות ואת הנימוקים להחלטה מדוע בחר לטפל בו בדרך זו או אחרת. יש לציין כי הרופא האחראי מחויב להעריך את כשרותו של החולה הנוטה למות מדי פעם, ובמידה ויש שינוי עליו לחזור ולדון בשנית אודות הטיפול בו.

למידע נוסף אודות הזכויות של החולה הנוטה למות, צרו קשר!