חופשה שנתית

ציבור העובדים במדינת ישראל פעמים רבות מרגיש שחוק עם שעות עבודה רבות כמעט ללא חופשה, בתחושה כי התמורה לכך אינה מתגמלת.
לאור האמור, המחוקק יצר זכות קוגנטית לעובדים במדינת ישראל המחייב את העובד לצאת לימי חופש ובה בעת מחייב את המעסיק לשלם לו עבור ימים אלה תשלום שכר מלא. זכות זו הינה הזכות ל"חופשה שנתית" אשר מטרתה לאפשר לעובד לנוח ולחזור עם אנרגיות מחודשות למקום עבודתו.

זכאות לימי חופשה שנתית

הזכאות לימי חופשה שנתית מעוגנת בחוק חופשה שנתית שם נקבע כי כל עובד במדינת ישראל זכאי לחופשה שנתית בתשלום.
אורך החופשה השנתית נקבע בהתאם לוותק של העובד במקום העבודה ובהסכם הקיבוצי אליו הוא משתייך במידה ויש. לדוגמה: עובד זכאי בארבע שנות עבודתו הראשונות ל-14 ימי חופשה שנתית כאשר החל מהשנה החמישית, מספר הימים עולה ל-16 ימי חופשה שנתית ובשנה השישית ל-18 ימי חופשה שנתית, בשנה השביעית ל-21 ימי חופשה שנתית והחל מהשנה השמינית, מתווסף כל שנה יום חופשה נוסף עד לכמות של 28 ימי חופשה שנתית סה"כ בתשלום.

יצוין כי ימי החופשה המצויינים בחוק הינם קלנדריים (כוללים ימי שישי ושבת) ועל כן בפועל, מדובר בפחות ימי חופשה. לדוגמה: בארבע השנים הראשונות עובד זכאי ל-14 ימי חופשה קלנדרים המהווים 12 ימי עבודה לעובד במשרה של 6 ימים בשבוע ו – 10 ימי עבודה לעובד במשרה של 5 ימים בשבוע.

מועד חופשה שנתית

החופשה השנתית תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה. יחד עם זאת, העובד יהיה רשאי לקחת יום אחד מן החופשה השנתית במהלך העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר, ויום אחד נוסף באחד מהימים המנויים המופעים בתוספת של החוק, כל עוד הוא הודיע על כך למעסיק שלו 30 ימים מראש (לדוגמה: ביום הכיפורים, ערב חג הסוכות וכיוצ').

ימים ותקופות שלא ילקחו בחשבון במנין ימי החופשה של העובד

• מילואים
• שביתה
• תאונה ו/או מחלה
• חופשת לידה
• יום מנוחה שבועי או חג שלא עובדים בהם
• ימי אבל

תשלום דמי חופשה שנתית

המעסיק מחויב לשלם לעובד דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד ובהתאם לאופי עבודתו:
• עובד על בסיס חודשי – אין להפחית משכרו של העובד בגין ימי חופשה שיצא אליהם במהלך החודש.
• עובד יומי או שעתי – חישוב תשלום דמי החופשה יתבסס על שכרו הממוצע של העובד בהתאם לחישוב בסעיף 10 לחוק חופשה שנתית.

צבירה ופדיון ימי חופשה

ככלל, החוק מגביל צבירה ופדיון ימי חופשה שנתית על מנת לעודד את העובד לצאת לחופשה ולנצל אותה.
• צבירת ימי חופשה שנתית –  החוק קובע כי ניתן לצבור עד 7 ימי חופשה בלבד לשנה העוקבת. יחד עם זאת, העובד והמעסיק רשאים לסכם ביניהם הסדר מיטיב המאפשר לעובד לצבור ימי חופשה שנתית מעבר למותר בחוק.
• פדיון ימי חופשה שנתית – פדיון ימי חופשה מתאפשר לאחר סיום יחסי העבודה. החוק קובע כי עובד שחדל לעבוד לפני שניתנה לו החופשה אליה הוא זכאי עד ליום שבו הוא חדל לעבוד, יהיה זכאי לפדיון ימי חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לו אם היה יוצא לחופשה ביום בו הפסיק לעבוד.

אל תחכו עם תביעה לתשלום עבור חופשה שנתית!

להבדיל מתביעות אזרחיות, תקופת ההתיישנות לתביעה עבור תשלום עבור חופשה שנתית מתיישנת כעבור 3 שנים מסיום יחסי עובד מעביד. כלומר, כל עוד לא הסתיימו היחסים ביניכם לבין המעסיק שלכם, אינכם זכאים לפדיון ימי חופשה ועל כן מרוץ ההתיישנות יחל עם סיום יחסי העבודה. לאור האמור, מומלץ לא לחכות עם התביעה זמן רב לאחר סיום יחסי עובד מעביד ולפנות אל עורך דין מומחה כמה שיותר מהר.

 

לפנייה לעורך דין מומחה לדיני עבודה בכלל וחופשה שנתית בפרט צרו קשר